על מניעת הנפקת רישיון וחזקת החפות 

במסגרת המאמצים להילחם בתופעת האלימות בקרב בני נוער הגיש, ח"כ רוני בראון (קדימה), הצעת חוק חדשה שמטרתה ליצור הרתעה על ידי עיכוב היכולת להנפיק רישיון נהיגה לבני נוער החשודים בביצוע עבירות אלימות.

 על פי דברי ההסבר להצעת החוק אותה הגיש בראון לתיקון פקודת התעבורה, מוצע לקבוע כי "מי שנחשד בביצוע עבירה של פגיעה בגוף או פגיעה ברכוש, והתיק לא נסגר בשל חוסר אשמה, לא יוכל לקבל רישיון נהיגה בטרם מלאו לו 21 שנים". כל זאת מתוך נקודת מחשבה כי "מצב הדברים המוצע יצור הרתעה אפקטיבית ויביא להפחתה בעבירות האלימות הקשות שמבצעים לאחרונה בני נוער".

 בלשכת עורכי-הדין הביעו הסתייגות מן ההצעה החדשה; ועדת התעבורה של הלשכה, בראשותו של עו"ד שי גלעד, הודיע כי בכוונתה להתנגד להצעת החוק וזאת בין השאר בשל הפגיעה האנושה בחזקת החפות והאפליה על רקע של גיל.

 הצעת החוק הזאת מזכירה לי את הסיפור על הביקור בגיהינום עליו כתב דנטה אליגיירי ביצירתו הנודעת ה"קומדיה האלוהית" וממחישה היטב את המימרה הידועה המיוחסת במקור להוגה הדעות האנגלי, סמואל ג’ונסון, כי "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות"[1].

 כשלעצמי אין לי כאמור ספק שהצעת החוק הזאת יסודה בכוונות טובות, אך אין להלום אותה בהיותה באה בסתירה עם עקרונות יסוד של כל חברה מתוקנת, בה אין מטילים סנקציה על שום אזרח בטרם הוכחה אשמתו בדין.

 אני מופתע במיוחד על רקע העובדה שח"כ בראון, שהינו משפטן בהשכלתו, הוא אביה מולידה של הצעה מעין זו. אין מחלוקת על כך שיש למצוא דרכים להתמודד עם תופעת האלימות בחברה בכלל ובקרב בני נוער בפרט, אך זאת לא הדרך. שלא לדבר על כך שההצעה באם תאושר תיתן פתח לכל מיני מלעיזים למיניהם, אשר יכולים להסב נזק לאו בר-תיקון, כאשר כל הגשת תלונה במשטרה תביא לשלילת האפשרות להוציא רישיון עד שנשוא התלונה יוכיח ש'אין לו אחות', וזה כידוע לא תמיד דבר פשוט במיוחד.

 נראה שמתעורר הצורך להזכיר לח"כ בראון כמה ממושכלות היסוד של הדין הפלילי כפי שהיטיב להציג אותם כב' השופט חיים ה' כהן בפרשת מרווין לי גולד: "אין לייחס לאדם מעשה פלילי כל עוד לא הוכחה ונקבעה אשמתו בהליכים פליליים כדין. מדינות אשר בהן רשאית רשות מינהלית לקבוע אשמתו הפלילית של אדם, ללא הליך שיפוטי – אותם מושגי יסוד של שלטון-החוק מהן הם והלאה, ובל יהא חלקנו עימהן. אחת מזכויות היסוד של האדם, המוכרות בכל מדינה ששלטון החוק שולט בה,היא שכל אישום בפלילים יישמע ויתברר במשפט הוגן ופומבי, וכל עוד לא הוכרע על ידי בית משפט מוסמך, אין האישום מוכיח נגדו ולא כלום, והוא נחשב לחף מפשע. והדברים יסודיים עד מאוד וידועים לכל בר-בי-רב".

 ממשיך כב' השופט כהן ומטעים: "האישום הוא אישום, החקירה היא חקירה, וההעמדה-לדין העמדה-לדין, וכבודם ומשקלם וחומרתם במקומם מונחים. אבל תהא אשר תהא מידת האמון שמותר ואפשר לייחסו להם, ויהיו אשר יהיו המסקנות שמותר ואפשר להסיק מהם – דבר אחד אין בהם, ואינו יכול מטבע ברייתם לעולם להיות בהם, והוא הוכחה או קביעה של עשיית מעשה פלילי בידי מאן-דהוא". כל זאת היות ו"זכות היסוד שבחזקת-זכאי ניתנת לאדם לא רק כדי שלא ייענש כל עוד לא נשפט, אלא גם כדי שכבודו ושמו הטוב וכל יתר זכויותיו האישיות והחומריות לא ייפגעו, בשל מעשהו הפלילי, במאומה, כל עוד לא נשפט".

 נדמה שעקרון יסודי וקרדינאלי זה נשכח כשנוסחה הצעת חוק זו; הסנקציה צריכה להיות רק בכפוף להרשעה. מערכת בתי המשפט לנוער הינה מערכת מאוד אפקטיבית, בו התיקים אמורים להידון תוך שנה מיום האירוע, ואם בכלל מתעורר הצורך ליצור הרתעה כזאת, אז רק כלפי בני נוער שהורשעו בביצוע עבירת האלימות בפועל.    

עו"ד אדיר בנימיני

israel-traffic-lawyer.co.il
_________________________________________

[1] ג'ימס בוזוול הביוגרף הנודע של ד"ר סמואל ג'ונסון יחס לו את האמירה, אך מקורה ככל הנראה קדום יותר מתקופת ימי הביניים, ומופיעה אצל ברנרד מקלרבו, אשר אמר, כי "הגיהנום מלא בכוונות טובות".